היום בבוקר לא הכנסתי כפית לשקית האוכל של נמרוד (כדי שיוכל לאכול את הסלט) ונמרוד לא בדק שיש לו את כל הציוד שהוא צריך לארוחת הבוקר.
טרם שלחתי הודעת בקשה למחנכת שלו שתארגן לו כפית כדי שיוכל לאכול את הסלט, עצרתי את עצמי וחשבתי האם זה יעודד את נמרוד לקחת אחריות על ארגון האוכל והציוד שהוא צריך? עניתי לעצמי שכנראה שלא כי כשמישהו אחר עושה עבורי, אין לי למה לעשות בשביל עצמי, אין לי מוטיבציה כי אין לי צורך.
לא כתבתי למחנכת שלו.
איני עושה לו דווקא, אלא, אני מאפשרת לנמרוד ללמוד באופן טבעי השלכות/תוצאות למעשים/התנהלות.
לפעמים פשוט לתת לחיים לקרות תוך אמפתיה לרגש שעולה, זה כל מה שצריך בשביל לצייד את ילדינו בכלים לחיים.
דרך אגב, כרגע אנחנו אלה שמוציאים את הקופסא מהמקרר ושמים על האי במטבח. בשלב הבא בארגון האוכל בבוקר, נמרוד יוציא את כל מה שהוא צריך כולל הקופסא, הפרי והכפית. בשלב הסופי, נמרוד יכין לעצמו את ארוחת הבוקר מההתחלה ועד הסוף.
הלימוד והאימון של ילדינו מתרחשים בהדרגה מהקל למורכב וכך הם חווים הצלחות קטנות בדרך להשגת המטרה הגדולה יותר.
אם גם אתם רוצים לאמן את שריר ההורות שלכם, כי הורות זה תפקיד וגם בו ניתן ואף רצוי להתאמן, אני מזמינה אתכם אליי ביום חמישי הקרוב למעגל ה-6 בנושא "חינוך ללא עונשים".
פרטים נוספים בפלייר המהמם שרחלי אידלסון עיצבה, וכמובן מוזמנים ליצור קשר בטלפון או וואטס אפ 054-7443393
שבוע מצוין! אדוה
