השבוע הצעתי לזוג הורים שהגיעו אליי להדרכה, לעשות שיחה משפחתית ובה לשתף במשימות השונות בבית ולשאול כל אחד ואחת איזו משימה הוא/היא רוצה לבצע השבוע.
שאלתי את ההורים אם לילדיהם יש תפקיד בבית והם ענו ש"האמת שלא". כששאלתי מדוע, הם ענו בהיסוס "כי זו עבודה כפולה, הרי נצטרך לחזור אחריהם".
משום שנתקלתי בגישה הזו לא מעט פעמים, חשוב לי להדגיש את הרווחים בלשתף את הילדים במשימות הבית:
🔶ניסיון- ברור לכולנו שילדים זקוקים לאהבה ואנחנו אוהבים אותם עד עמקי נשמתנו. יחד עם זאת, אהבה לא מספיקה כדי למלא את תרמיל כלי העבודה לחיים הבוגרים. אנחנו מבצעים משימות יותר טוב מילדינו פשוט כי כבר הספקנו להתאמן כל כך הרבה שהפכנו מיומנים. אם לא נאפשר לילדינו להתאמן גם ולבצע מטלות ומשימות בבית, אנחנו בעצם מחבלים להם ברכישת מיומנויות שונות.
🔶הגברת תחושת היכולת והמסוגלות- ככל שילדינו יתנסו יותר, כך תגבר תחושת המסוגלות- "אני יכול!". ילד שמרגיש שהוא יכול ומסוגל, פחות פוחד ומעז יותר.
🔶הגברת תחושת הנחיצות- כשאנחנו משתפים במשימות ומאפשרים לילדינו לעשות, הם מרגישים נחוצים, שצריכים אותם ולכן תחושת המשמעות והערך עולה. מישהו זקוק לי, אני לא כאן סתם אורח, אלא אני חלק בלתי נפרד ומשמעותי בבית.
🔶עידוד לשת"פ- השיתוף של הצרכים בבית והאיפשור לקחת חלק במטלות מאמן את ילדינו גם בשיתוף פעולה, בעבודת צוות כי הבית שייך לכולנו ולא רק להורים.
🔶חיזוק תחושת השייכות- כשמשתפים ילד, כשמאפשרים לו לעזור, מבקשים את עזרתו, כשהוא עושה ומרגיש יכול ונחוץ, כל אלה מגבירים את תחושת השייכות למשפחה. איזו הרגשה נפלאה זו להרגיש שאני שייך לבית הזה, למשפחה הזו, יש ערבות הדדית, עזרה הדדית, כבוד לצרכים של כולם ועוד.
זכרו, הבית הוא מיקרו-קוסמוס של החברה, זה השדה החברתי הראשון בו מתנסה הילד, בו חווה חוויות ולומד להתנהל. בידיכם הכוח להשפיע ולאפשר לו להתנסות בכל מה שהוא זקוק כדי לצאת לעולם מחוזק יותר.
שלכם, אדוה
*בתמונה- נמרוד שומר שאחותו הקטנה לא תטפס במדרגות
